פרשת שבוע
בפרשתנו מסופר על אברהם אבינו, הנימול הראשון, ההופך להיות יהודי. הוא יושב
בפתח האוהל, כחום היום, ומצפה לקיום מצוות גמילות חסדים - הכנסת אורחים.
הרמב"ם מבהיר כי "חשובה היא מצוות הכנסת אורחים וראוי להשתדל בה הרבה,
שהרי אמרו חכמים שהיא חשובה יותר מהקבלת פני השכינה".
בפרקי אבות נאמר: "והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (א'
/טו'). אחת מהתכונות המאפיינות גמילות חסד היא ההתייחסות בכבוד, באופן נאות - שלא
יחוש האורח כאילו הוא לטורח עליך. אבות דרבי נתן (י"ג/ד') מדגיש חשיבות
"סבר פנים יפות", שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושות
בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. המקבל חברו בסבר פנים יפות - אפילו לא
נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו מתנות טובות שבעולם. כאשר האירוח הוא
במאור פנים, באורך רוח ובסבלנות - יש למקבל תחושה נהדרת, של שמחה והנאה. לעומת זאת,
כאשר אדם מאכיל את אורחיו בשפע מאכלים משובחים ומעודנים, בפנים זועפות או מזלזל
בהם, הרי אין שום ערך לאירוח. היחס, הכבוד והאהבה לזולת הם מבסיסי מצוות האירוח
וממידת החסד. היחס המכובד יוצר שלום בין אנשים, לכן בכל מפגש יש לחשוב על "הדרך" בה
מקבלים אורחים. נאמר: "את כל האדם" - כל אדם, צדיק ורשע, אף הנוכרי
בגדר אמירה זו. כך למדנו מאברהם - שחיכה בחום היום לאורחים, מכל המינים והסוגים.
הוא רץ מהר, בהתלהבות, כדי לדאוג למזון לאורחיו, על אף שהיה שרוי בכאבים - ביום
השלישי למילתו, ו"הפעיל" גם את שרה והנער. כל משפחתו היתה עסוקה בשלושת האורחים
שהגיעו לביתם.
עוד נאמר בפרקי אבות בנושא הכנסת אורחים: "והוי מקבל כל אדם בשמחה".
אמר ר' יוחנן: "טוב המלבין שינים לחברו
יותר ממשקהו חלב", היינו: מי שמחייך אליו, יותר טוב מהנאות גשמיות שמהנה
אותו. מבהיר הברטנורא - כי הכנסת אורחים צריכה להיות בזקיפות קומה ובשמחה.
כשאתה מכניס אורחים לביתך אל תיתן להם ופניך כבושות בקרקע...שהרי אפילו נתן כל
המתנות שבעולם כאילו לא נתן כלום...שקבלת אורחים בסבר פנים יפות דומה למעלת
הגיבור, שיכבוש את יצרו וילחם כנגד לבו הרע, שהרי נאמר 'איזהו גיבור הכובש את
יצרו', עליו להיות גיבור בקבלת אורחים לביתו.
אהבת הבריות והכנסת אורחים קשורות זו בזו - שהכנסת אורחים ראויה באה מתוך אהבת הבריות - ומהוות את
תכונותיו הנפלאות של אברהם אבינו. "אהבת הבריות" הגדולה של אברהם אבינו באה
מתוך "אהבת השם" הגדולה שהיתה בו. גם בסדום, במדרונות התלולים של אנשים רעים
אלו, ניסה אברהם לבדוק שמא נותר משהו לא מקולקל העשוי לתת להם זכות קיום בעולם. הוא
ניסה למצוא משהו חיובי בטומאת הרשעות של סדום, משום שהיתה בו אמונה ואהבה לבורא
עולם, ממנו הוא שאב את אהבת הבריות.
נמצאנו למדים, שהכנסת אורחים ראויה - מהווה אחד ממוקדי החשיבות במידותיו
של האדם, היא מהווה בסיס עקרוני ותשתית חינוכית ליחס, כבוד ואהבה לבריות, אדם
המכניס אורחים מתוך שמחה לביתו יקיים ביתר שאת ובגאון מצוות רבות נוספות שבין אדם
לחברו.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפּוֹל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ.
עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב. פְּרִי צַדִּיק עֵץ
חַיִּים, וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, אַף כִּי
רָשָׁע וְחוֹטֵא". (משלי י"א/כח'-לא')
לפנינו תקבולות המבטאות את הצלחתו של מי שבוטח בה' ומעריך את הקיים ושומר
עליו כראוי עם המציאות. אדם זה מוגדר כאדם נבון ודבריו הם דברי חכמה.
"בוטח בעושרו הוא יפול, וכעלה צדיקים יפרחו" - האדם שהוא חומרי
וגשמי במיוחד, בוטח בעושרו וחושב שזה מה שיגן עליו וישמור אותו בחיים מכל משמר,
אינו אלא טועה: "הוא יפול" - כמו עלה נובל, בעוד שהצדיקים חדורי האמונה בה' אשר
שמים גבול לחומריות ולגשמיות, יפרחו כמו עלה ירוק צעיר ורענן ויצליחו. רק העושים
מעשי צדקה בחסד ובוטחים בה' מצליחים.
"עובר ביתו ינחל רוח, ועבד אוויל חכם לב" - מי שזכה ויש לו בית
ורכוש אבל הוא פוגע ולא שומר עליהם, אלא מזניח אותם מתוך עצלות ו/או חוסר תבונה,
סופו ש"ינחל רוח" - לא יישאר לו דבר מנחלת אבותיו - הוא יפסיד הכל. לעומתו, העבד
האוויל - אדם עם מעט תבונה שלא זכה לבית ורכוש ונאלץ להיות עבד לשם פרנסתו ומחייתו,
סופו שיזכה להימכר כעבד לחכם לב - איש נבון, שהרי הוא לא חטא באי הוקרת הטוב והכרתו
וגם לא ב"לא תשחית" - השחתת דברים ומניעת ההנאה מהם.
"פרי צדיק עץ חיים, ולוקח נפשות חכם" - דברי הצדיק העושה מעשי צדקה
וחסד בתבונה, הם כפרי עסיסי ובשל של עץ החיים - עץ בעל חיות ורעננות, פרי שמשיב את
נפש אוכלו הנהנה ממנו מאוד. דברי הצדיק הנבון הם כמזון רוחני ואכן אדם זה, שפיו
מפיק מרגליות - דברי אמת וחכמה, הוא "לוקח נפשות" אליו, הוא מושך את לב שומעיו
שנהנים מדבריו הערכיים ומפנימים אותם. אדם זה הוא חכם - המבין את לב שומעיו, מרתק
אותם ומשפיע עליהם שפע טוב למען יישום הדברים בדרך מעשית וכך יזכו
להנאה.
"הן צדיק בארץ ישולם, אף
כי רשע וחוטא" - "הן"- אם "צדיק בארץ ישולם" - ייענש על חטאו, על אחת כמה וכמה
ש"אף כי רשע וחוטא" - וודאי הרשע, שחטאיו רבים, ייענש. כל החוטאים והסרים מדרך הישר
- נענשים.
מסקנה: האמונה לצד עשייה חיובית היא ערובה להצלחה, כאשר היא נובעת מתוך ביטחון
בה'. שמירה על הקיים- שמירת רכוש ותחזוקו, שומרת על האדם שבהתנהגותו המוסרית ערכית
מצליח במעשיו. בחיים צריך לדעת כיצד לדבר ומה לדבר, שהרי דברי תבונה נקלטים בהנאה.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.